Solid State Drive – כונן קשיח מהיר במיוחד המאפשר ביצועים מהירים וטובים פי 10
Solid-State Drive, או בראשי תיבות SSD (בעברית, על פי האקדמיה ללשון: כונן שבבי), הוא אמצעי לאחסון מידע המופיע בכמה צורות:
- זיכרון נדיף, בו המידע נמחק בעת הניתוק מהחשמל, בדומה לזיכרונות מסוג זיכרון גישה אקראית.
- זיכרון נדיף בשילוב עם סוללה, כך שתוכן הזיכרון נשמר לתקופה מוגבלת גם אם יש הפרעה באספקת המתח.
- זיכרון בלתי נדיף, בו המידע נשאר אגור בתוך רכיבי הזיכרון, בדומה לרכיבי זיכרון הבזק (Flash). זוהי הצורה הנפוצה יותר.
SSD מורכב משבב זיכרון בתוספת בקר שנועד לנהל את זרימת הנתונים בין כונן האחסון לבין המחשב, ללא חלקים מכניים נעים.
מטרתם של זיכרונות אלו לשמש תחליף לדיסק קשיח (HDD). מהירותם נובעת מכך שהם, כאמור, אינם מכילים חלקים נעים ולכן זמן הגישה לנתונים קצר משמעותית. כמו כן, צריכת החשמל שלהם לרוב נמוכה יותר (למעט כונני SSD בעלי ביצועים גבוהים במיוחד), משקלם קטן יותר, ופעולתם שקטה יותר. בנוסף, תכונה זו מגדילה את אמינות הכונן.
למרות היתרונות, מחיר אחסון הנתונים עבור כל מגה בייט גדול יותר לעומת דיסק קשיח, הקיבולת המקסימלית קטנה יותר, ובמקרים מסוימים אורך חיי ההתקן עשוי להיות קצר יותר משל דיסק קשיח. כדי לאפשר שילוב כונני SSD במערכות שנבנו במקור לדיסקים קשיחים, SSD מדמה דיסק קשיח באמצעות מנגנון וירטואליזציה ממוחשב המותקן בבקר שלו.
באמצע העשור הראשון של המאה ה-21 התרחב השימוש בכוננים מסוג זה בגלל ירידת מחירם, הגדלת השימוש במחשבים ניידים, הגדלת הקיבולת שלהם והשאיפה ל"מיחשוב ירוק".
