העתקת התוכן למקרה של אובדן המקור, נותן להשתמש בגיבוי האתר במקרה של פריצה לאתר, במקרה שאדם טעה ומחק קובץ מסויים יש גיבוי לחזור אליו, בנוסף, עדכוני מערכת לא מתואמים יכולים לגרום לשגיאות באתר.
גיבוי בטכנולוגיית המידע מתייחס ליצירת עותקים ("גיבויים") של נתונים כך שאלו יכולים לשמש לשחזור המידע המקורי לאחר אירוע (פיזי או לוגי) הגורם לאובדן הנתונים המקוריים מאמצעי לאחסון נתונים בו הם הוחזקו. גיבויים אלו משמשים בעיקר לשתי מטרות: הראשונה היא שחזור מידע בעקבות אסון ("התאוששות מאסון") והשנייה היא שחזור מידע שנמחק או הושחת. לרוב יהיו הגיבויים קו ההגנה האחרון כנגד איבוד נתונים וזאת מכיוון שהם השיטה הכי פחות נוחה והכי פחות ממוקדת להתגברות על אובדן כזה.
מערכת גיבוי מכילה לפחות עותק אחד של כל הנתונים, דבר המביא לניסיונות לחסוך בשטח האחסנה הדרוש. ארגון שטח האחסון וניהול הגיבוי עצמו הם לרוב החלק המורכב יותר במשימת הגיבוי כאשר ישנן אפשרויות רבות למערכת האחסון הדרושה. ישנן דרכים שונות רבות בהן התקנים אלו יכולים לספק יתירות גאוגרפית, אבטחת נתונים, ניידות וביצועים. היות שגיבוי אמין ועדכני של המידע דורש משאבי זיכרון וזמן, תדירות הגיבויים תלויה בחשיבות השינויים שהמידע עבר, ובתדירות התרחשותם.
לפני משלוח נתונים אל מערכת האחסנה יש לבחור אותם, להוציא אותם ולעיתים אף לבצע בהם שינויים ובמהלך השנים פותחו שיטות רבות לעשות כן. שיטות אלה כוללות אופטימיזציות עבור קבצים פתוחים, מקורות נתונים פעילים כמו גם דחיפה, הצפנה, ביטול כפילות ואחרות. מורכבות תהליך הגיבוי הביאה לפיתוח שיטות רבות לאימות של הנתונים ולהגדרת רמת האמינות שלהם מבחינה טכנית. נקודה נוספת שנלקחת בחשבון היא הגורם האנושי המעורב בתהליך.
בשל חפיפה ניכרת בטכנולוגיה, ישנו בלבול ניכר בין גיבויים וגיבוי מערכות לבין ביצוע ארכוב ומערכות סובלניות לתקלות. ההבדל בין ארכיונים לבין גיבויים הוא בכך שארכיון מהווה עותק ראשי של הנתונים בעוד גיבוי מהווה עותק משני שלו. בעוד שגיבוי יוצא מנקודת הנחה כי נתונים הלכו לאיבוד הרי שמערכות סובלניות לתקלות יוצאות מנקודת הנחה שהנתונים לא אבדו באמת.
